זמן וקולנוע: מסע באמנות השביעית

כאשר 2026 מתחילה, אנו מהרהרים ביכולתו של הקולנוע להעביר אותנו לזמנים ומציאויות שונות. מאז 1895, הקולנוע הוא אמנות של זמן.

במבט לאחור על ההיסטוריה, אנו זוכרים את הצופים הראשונים שנחרדו מהקרנת רכבת, ולא הצליחו להבחין בין מציאות לתמונה. כפי שאמר אנדריי טרקובסקי, הבמאי הוא פסל של זמן.

אנו מתייחסים לסצנה האייקונית של הרולד לויד ב"בטיחות אחרונה!", תלוי על שעון, תמונה המשקפת את תחושת הלכידה שאנו חווים בחיי היומיום.

הקולנוע בוחן את הסתירה של מערכת היחסים שלנו עם הזמן, מנוסטלגיה של פליני ב"אמרקורד" ועד מסעות הזמן של וודי אלן וניסיונות לתקן את העבר, כמו ב"12 קופים".

בסופו של דבר, הקולנוע מזמין אותנו לתהות על טבע הזמן, החלום והזיכרון, כפי שנראה בסרטים כמו "התחלה" ו"אשתקד במרינבד". ז'יל דלז מתייחס ל"עלי הזמן", שבהם עבר והווה מתקיימים זה לצד זה.

הקולנוע מלמד אותנו שכל רגע חדש הוא תגובה לקודם. Ελεύθερα, 11.1.2026