הסוגיה הקיפריסאית: מה נותר לנו לקבל?

במאמר, σκηνοθέτης שואל מה עוד צריך הצד היווני-קפריסאי לקבל כדי להגיע לפתרון לסוגיה הקיפריסאית, לאור הוויתורים הקודמים.

המחבר מתייחס לקולות המאשימים את הצד היווני-קפריסאי במבוי סתום, בטענה שהם כביכול לא מעזים לעשות את הצעד הגדול לקראת פיוס, ותוהה מה עוד נותר לקבל, בהתחשב בכך שהצד היווני-קפריסאי קיבל שוב ושוב את המסגרת של פדרציה דו-אזורית דו-קהילתית (BBF) כבסיס למשא ומתן מאז שנות ה-70.

הוא מתייחס לוויתורים שנעשו, כמו קבלת שוויון פוליטי, נשיאות מתחלפת, שהיית מתנחלים וזכויות מוגבלות תחת משטר האזורים. למרות הוויתורים הללו, הצד השני לא זז מעמדותיו.

יתר על כן, הוא מעלה את סוגיית תוכנית אנאן ואת נסיגת הצד הטורקי מקרנס מונטנה, שם דרש ערבויות קבועות ונוכחות של הצבא הטורקי. הוא מציין את הסירוב לפרסם התכנסויות ואת קידום הפתרון של שתי מדינות על ידי טורקיה.

המחבר תוהה האם מה שמבקשים הוא ביטול הרפובליקה של קפריסין, לגליזציה של ההתנחלות, הנצחת הנוכחות הצבאית הטורקית וערעור התפקוד האירופי של המדינה. הוא מסיים באומרו כי יש צורך בפתרון עם צדק וחירות, וקורא ל'שחרור ללא שפיכות דמים'.