ריאליזם והנושא הקיפרי: האם יש תקווה לפתרון?

בפוליטיקה הקיפריסאית, הריאליזם נעדר לעתים קרובות או מפורש באופן שגוי, במיוחד ביחס לנושא הקיפרי. הקישור של הריאליזם לגישה הטורקית, החל בהצהרותיו של ראוף דנקטאש, יצר הטיה שלילית.

עם זאת, הצד היווני-קפריסאי צריך לתת עדיפות לריאליזם, המבוסס על נתונים עובדתיים ולא על משאלות לב. הנהגות קודמות כשלו לעתים קרובות בהערכה נכונה של הסביבה הבינלאומית, מה שהוביל לויתורים.

מגמה זו השפיעה גם על החברה האזרחית, ויצרה אווירה של 'יחסי שכנות טובה' שעשויה לבסס את הדו-קיום של ישויות נפרדות. זה השפיע גם על מגשרים, שהמעיטו בערך מורכבות הבעיה.

רבים ניגשים למנהיג החדש של הקהילה הטורקית-קפריסאית, טופאן ארהורמן, עם משאלות לב, ורואים בו תקווה לחידוש השיחות. הם מניחים מראש שהצעותיו יכוונו לפתרון הנושא הקיפרי, מבלי לקחת בחשבון את ההשפעות הפוטנציאליות של טורקיה.

כיום, אתחול מחדש של הנושא הקיפרי המבוסס על נתונים עובדתיים וריאליזם הוא חיוני. המשמעות היא להכיר בכך שמנהיגים טורקים-קפריסאים מצייתים להוראות אנקרה וכי טורקיה מבקשת להבטיח את האינטרסים שלה באי.

בחירתו של ארהורמן לא צריכה להוביל למשאלות לב, אלא להערכה מציאותית של הגבולות שנקבעו על ידי האינטרסים הטורקיים. הגיע הזמן לראות את העולם כפי שהוא.