אושר וגיל: החשיבות של ההכרה

מאמר של הפסיכותרפיסטית מויה סרנר בגארדיאן בוחן את הקשר בין גיל לאושר, וטוען שקבלת המציאות הזמנית היא בסיסית לבריאות הנפש.

סרנר מתייחסת לחוויה אישית עם פרסומת לבית ספר לבריסטה המיועדת לצעירים בגילאי 18-24, מה שגרם לה להרהר באובססיה של החברה לנעורי נצח. היא מציינת שלעתים קרובות אנו מתנתקים מחלוף הזמן, עד שבשלב מסוים, כמו הופעת קמט או פרסביופיה, מחזיר אותנו למציאות.

הפסיכותרפיסטית מדגישה שגיל העמידה, למרות שהוא עשוי להביא איתו אובדנים, יכול להיות תקופה פורייה לשינוי ולהתמקדות במה שאנחנו באמת רוצים מהחיים. במקום להתעכב על הביטוי 'גיל הוא רק מספר', סרנר מציעה להכיר בכך שהזמן שהשארנו מאחור גדול יותר ממה שיש לנו לפנינו, מה שיכול להוביל לשינויים משמעותיים.

היא גם מזכירה תקרית עם בתה ומילה שהיא לא הצליחה לבטא נכון ('גוסטר' במקום 'סקוטר'), מה שגרם לה להבין את ה'מציאות ההרסנית' של הזמן, אך גם את הצורך לאפשר לעצמנו לנוע בתוך השלבים השונים של החיים.

לסיכום היא אומרת שבתוך כל אדם תמיד נמצאים התינוק, הילד הקטן והמתבגר, כמו טבעות של עץ.