ד. אוֹיקוֹנוֹמוּ: התקווה לא באה, היא נבנית

במאמר מעורר מחשבה, מנהל המנהל והכספים של אוניברסיטת קפריסין, ד. אוֹיקוֹנוֹמוּ, מנתח את מושג התקווה ואת הצורך בפעולה והכנה.

ד. אוֹיקוֹנוֹמוּ פותח בהתייחסות לקזנצאקיס ול"האחים", ומדגיש שהצדק לא בא מעצמו, אלא עלינו להביא אותו בעצמנו. בהרחבה על מחשבה זו, הוא טוען שהתקווה אינה פשוט לחכות או לאחל, אלא תהליך תובעני המבוסס על הכנה, ידע ורצון לתקן טעויות.

תוך שימוש בדוגמאות מעולם הספורט, כמו קובי בראיינט ואיילין גו, אוֹיקוֹנוֹמוּ מסביר שהביטחון העצמי והתקווה נבנים באמצעות הוכחה וחזרה, לא רק משאלות. הוא מתייחס גם לחוויית המרתון שלו, שבה ההצלחה לא נובעת מלהאמין באופן מעורפל בעצמך, אלא מאימונים והכנה.

ד. אוֹיקוֹנוֹמוּ מעביר את העיקרון הזה למסגרת האוניברסיטאית, ומדגיש שהתקווה נבנית בתהליכים שעובדים, החלטות מונעות נתונים, שקיפות ועבודה מתמשכת. הוא מדגיש שהשינוי של ארגון לא בא עם הצהרות, אלא עם הפקת ראיות.

לסיכום, אוֹיקוֹנוֹמוּ מדגיש שהתקווה היא משמעת ודורשת רצינות, תיעוד וסינתזה. זה לא יבוא עם בחירות שמושכות אותנו אחורה, אלא עם אנשים שמחפשים ידע ולא מפחדים ממורכבות. החברה תינצל על ידי האיכות שהיא מטפחת והעקביות, לא על ידי רטוריקה. תקווה אמיתית עוקבת אחר פעולה.