המשיכה הפרדוקסלית של המערב

תופעה פרדוקסלית נצפית באירופה, שלמרות שלעתים קרובות היא סופגת ביקורת, היא מהווה מוקד משיכה לרבים מהמזרח התיכון, אפריקה ואסיה.

מהגרים מגיעים דרך הים מטורקיה ומנקודות אחרות, בחיפוש אחר חיים טובים יותר. שאלה שעולה היא מדוע הם לא בוחרים במדינות עם תרבות ודת דומות, שבהן ההשתלבות תהיה קלה יותר.

התשובה, על פי המאמר, היא שבאירופה הם נהנים מתמיכה של ארגונים לא ממשלתיים, הטבות, בריאות וחינוך בחינם ורווחה סוציאלית. יחד עם זאת, מבקרי אירופה מגנים על המהגרים, ויוצרים סתירה.

אירופה, עם מדינת הרווחה והסובלנות שלה, מאפשרת למבקרים שלה לחיות בחופשיות, ובמקביל היא נתונה ללחץ לפתור את בעיות העולם. עם זאת, היא אינה יכולה להמשיך לקבל בברכה אנשים שאינם רוצים להשתלב, ולשחזר את הפתולוגיות שהם נטשו.

האחריות מוטלת גם על האירופים, שבשם ההומניזם מסרבים להכיר בכך שפילנתרופיה ללא היגיון עלולה להוביל להרס עצמי. אירופה חייבת להגן על זהותה התרבותית כדי לשרוד.