תאוריית "ישראל הגדולה" ותפקידה של קפריסין

התאוריה של ארץ ישראל (ישראל הגדולה) צפה מחדש לאחר המלחמה בין ישראל לאיראן, ומתייחסת לגבולות המקראיים וההיסטוריים המיוחסים לעם היהודי. הרעיון מקורו בתנ"ך, שם אלוהים מבטיח לאברהם ארץ "מנהר מצרים עד הנהר הגדול, נהר פרת", אזור הכולל חלקים מישראל, פלסטין, לבנון, סוריה, ירדן ועיראק של ימינו.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, קפריסין הוצעה כפתרון זמני אפשרי להתיישבות פליטים יהודים. דוד טריטש הציע את קפריסין כבית זמני ליהודי מזרח אירופה, מתוך כוונה לעבור מאוחר יותר ל"ארץ ישראל". ההצעה נדחתה, אך תיאודור הרצל הכיר בערך האסטרטגי של קפריסין כ"אבן קפיצה" לפלסטין.

לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948, רוב המנהיגים הפוליטיים קיבלו את גבולות האו"ם, אך הרעיון של "ישראל הגדולה" נותר בקבוצות ימין ולאומניות. המושג "ישראל הגדולה" וקשרו לקפריסין משמשים חוגים לאומניים וטורקים הרואים בחוסר אמון את ביסוסה של ישראל באזור.

נזכיר כי בעל טור בעיתון האיסלאמי Yeni Safak הזכיר בנובמבר 2023 כי התחנה הבאה של תוכנית ארץ מובטחת היא קפריסין. לפני מספר ימים פרסמה סוכנות אנאדולו כתבה עם טענות על לחץ על נתניהו ליצור את "ישראל הגדולה" (Buyuk Israil).