קפריסין ופלסטין: נתיבים מקבילים של כיבוש

שתי מדינות, קפריסין ופלסטין, חולקות את החוויה של כיבוש ואת ההשלכות של טיהור אתני. האירועים בעזה ובגדה המערבית משקפים את המציאות של הכוח הכובש.

בקפריסין, הפלישה הטורקית ב-1974 הובילה לכיבוש שטחים במשך כמעט 51 שנים, והותירה פצעים פתוחים עם הרוגים ונעדרים. הכוח הכובש מבסס את נתוני הכיבוש באמצעות הקמת ישות בלתי חוקית ושינוי האוכלוסייה עם הגעת מתנחלים.

בינתיים, בעזה, הכל נהרס, עם נפגעים אזרחיים, כולל ילדים. קפריסאים ופלסטינים, כעמים שכנים תחת כיבוש, יכולים להבין זה את זה ולהביע סולידריות.

קפריסין זקוקה גם לתמיכה כדי להתמודד עם הכיבוש המתמשך. כשם שאנו תומכים בחופש בפלסטין, עלינו לדרוש את שחרורן של קירניה, מורפו, קרפסיה, פמגוסטה וקיתראה.

קפריסאים מתמודדים עם טורקיה, בעוד פלסטינים מתמודדים עם ישראלים. הכיבוש של שטחים הוא נקודת ההתייחסות המשותפת והכוח המניע להסרת נתוני הכיבוש.

שגריר ישראל בקפריסין, אורן אנוליק, התייחס לרטוריקה אנטישמית בקפריסין, האשמה המשמשת כתירוץ לפעולות ישראל נגד הפלסטינים. האנושות צופה בהתפתחויות בעזה.